החברה לנאמנות סומייל בע"מ ואח' נ' זוהר ואח'

החלטה

בבקשת ביניים זו עתרו המבקשים (שהינם הנתבעים והתובעים שכנגד בהליך שבכותרת) למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה (שהינה התובעת והנתבעת שכנגד בהליך זה) לפנותם מבית מגוריהם, עד להכרעה בהליך העיקרי.

רקע עובדתי

המשיבה הינה בעלת מקרקעין הממוקמים במתחם מקרקעין ברחוב אבן גבירול בתל-אביב, הידוע בכינויו "כפר סומייל" (להלן: "מתחם המקרקעין"). בעלות המשיבה במתחם המקרקעין הינה מכוח הסכם מכר מיום 14.1.10, בו רכשה את הבעלות במקרקעין מחברת היכלי בידור בע"מ (להלן: "חברת היכלי בידור").

המבקשים מתגוררים בביתם, הממוקם במתחם המקרקעין, מזה כמה עשרות שנים. ביום 4.3.98 ניתן כנגד המבקשים, לטובת הבעלים דאז חברת היכלי בידור, פסק דין בגדר ת"א 24587/95, המורה על פינויים מן המקרקעין (להלן: "פסק הדין לפינוי"). ביום 2.12.99 ניתן בהליך הנ"ל פסק דין משלים, אשר קבע את סכום הפיצוי אשר ישולם למבקשים בגין השקעותיהם במקרקעין – 38,000 דולר (להלן: "פסק הדין לפיצוי"). ערעור המבקשים על פסק הדין לפינוי נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 21.10.02.

בחודש ינואר 2012, פתחה חברת היכלי בידור, אשר לטענתה חוותה קשיים כלכליים לאורך השנים ולכן לא נקטה בהליכים אלו עד אותה עת, בהליכי פינוי כנגד המבקשים בהוצאה לפועל, בהסתמך על פסק הדין לפינוי. בהליכים אלו מעורבת אף המשיבה, שהינה בעלת העניין האמיתית כיום בפינוי המבקשים מן המקרקעין לשם קידום פרויקט מקרקעין גדול העתיד לקום במתחם. הליכים אלו בהוצאה לפועל נקטעו עם הגשת התובענות ההדדיות בהליך שבכותרת.

בכתב תביעתה בהליך דנן עתרה המשיבה לחיוב המבקשים בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 750,000 ₪, בגין התקופה בה המשיכו להתגורר במקרקעין לאחר פסק הדין לפינוי. המבקשים הגישו תביעה שכנגד, בה עתרו לאכיפת הסכם אשר טענו כי נכרת עימם לאחר מתן פסקי הדין לפינוי ולפיצוי וכן למתן צו מניעה קבוע בהקשר זה. במסגרת התביעה שכנגד אף הגישו המבקשים את בקשתם הנוכחית למתן צו המניעה הזמני כנגד הליכי הפינוי בהוצאה לפועל.

בגדר התביעה שכנגד וכן בגדר בקשה זו לצו מניעה, טענו המבקשים, כי במשך למעלה מעשור התנהלו הצדדים בהתאם לסיכום אליו הגיעו בזמנו, לאחר מתן פסקי הדין לפינוי ולפיצוי, עם נציגי חברת היכלי בידור, סיכום ממנו מבקשת כיום המשיבה, אשר נכנסה בנעליה של חברת היכלי בידור כבעלת המקרקעין, להתנער שלא כדין.

בהחלטתי מיום 11.7.13 ניתן צו מניעה ארעי אשר עיכב את הליכי הפינוי שננקטו כנגד המבקשים בהוצאה לפועל, עד להכרעה בבקשה זו למתן צו מניעה זמני. במסגרת בירור הבקשה דנן, נמסרו מספר עדויות מטעם כל אחד מן הצדדים. מטעם המבקשים העידו המבקש עצמו, וכן הרצל סייג, נציג לשעבר מטעם חברת היכלי בידור (להלן: "סייג"). כן נמסרה מטעם המבקשים עדותו של עו"ד שלמה איליה, אשר ייצג את המבקשים במועדים הרלבנטיים בהליכים משפטיים שונים הנוגעים לפרשה (להלן: "עו"ד איליה"). מטעם המשיבה נמסרו עדויותיהם של עו"ד אריאל שוב, מנהלה ובעל מניותיה של המשיבה (להלן: "עו"ד שוב"), וכן עדויותיהם של מיכאל צביון, בעליה של חברת היכלי בידור ממנה רכשה המשיבה את המקרקעין (להלן: "צביון") ושל עו"ד עופר אבירם, אשר בשנת 2005 ערך עבור עיריית תל אביב-יפו סקר מחזיקים, בנוגע למעמדם המשפטי של המחזיקים השונים במתחם, ביניהם המבקשים (להלן: "עו"ד אבירם"). כן נמסרה עדות מטעם עו"ד ישי ביינרט, אשר ייצג במועדים הרלבנטיים את חברת היכלי בידור בהליכים משפטיים ועניינים שונים, לרבות אלו הנוגעים למבקשים (להלן: "עו"ד ביינרט").

תמצית טענות המבקשים

טענתם המרכזית של המבקשים בהליך זה, הן בבקשות למתן הסעד הארעי והזמני והן בתובענתם העיקרית בגדר התביעה שכנגד, הינה, כי לאחר מתן פסקי הדין לפינוי ופיצוי, במסגרת פגישה אשר התקיימה בחודש מאי 2003, בה נכחו המבקשים ובא כוחם דאז עו"ד איליה וכן צביון - בעליה של חברת היכלי בידור בעלת המקרקעין הקודמת ונציגו דאז סייג, הושגה הסכמה חדשה, בעל פה, בין הצדדים, אשר החליפה את פסקי הדין לפינוי ופיצוי.

לטענת המבקשים, במסגרת סיכום חדש זה הוסכם בינם לבין צביון, כי פסקי הדין לפינוי ולפיצוי לא יבוצעו באותו שלב וכי רק לאחר שיתקבלו האישורים הסופיים לתכנון ובניה מחודש של האזור בו מצויים המקרקעין, ישבו הצדדים לנהל משא ומתן באשר לגובה הפיצוי אשר ישולם למבקשים, חלף הסכום שנפסק בפסק הדין לפיצוי. בשלב זה אף סוכם, כך נטען, כי רק בכפוף לתשלום בפועל של סכום הפיצויים אשר יסוכם בין הצדדים, יהיו המבקשים מחויבים להתפנות מן המקרקעין.

לטענת המבקשים, המשיבה, אשר נכנסה בנעליה של חברת היכלי בידור, מצויה כיום בשלב הסופי לאישור התכנית החדשה וקבלת היתרי בניה מכוחה ועושה כל שביכולתה לחמוק מהסיכום הנ"ל עימם, אשר הושג לפני למעלה מעשור שנים. זאת, נוכח רצונה להתנער מחובתה לניהול משא ומתן עמם באשר לגובה הפיצוי אשר ישולם להם כנגד פינויים מן המקרקעין, בהתחשב בין היתר בזכויות הבניה העודפות שהוקנו לה במקרקעין מכוח תכנית בניין העיר החדשה.

לטענתם של המבקשים, על ההסכם בין הצדדים ניתן ללמוד הן נוכח העובדה, כי עד למועד הגשת התביעה בהליך זה, במשך שנים רבות, ולמרות קיומו של פסק הדין לפינוי, לא פנה אליהם מי מבעלי המקרקעין בדרישה לפינויים מהמקרקעין ואף לא שולם לידיהם הסכום שנפסק בפסק הדין לפיצוי.

כן טענו המבקשים בהקשר זה, כי נוכח הסיכום הנ"ל שהושג בין הצדדים לאחר מתן פסקי הדין לפינוי ולפיצוי, אף הוקפא על ידם, בזמנו, הטיפול בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אותה הגישו בבית המשפט העליון, הליך אשר במסגרתו אף ניתנה ביום 7.9.03 החלטה, המורה על העברת הדיון לבירור לפני הרכב שופטים בבית המשפט העליון (נספח ד' לבקשה). בעניין זה אף נטען, כי הסיכום הנדון בין הצדדים הושג נוכח החלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון, ומתוך רצון להגיע להסדר בין הצדדים.

מכאן אף הבקשה הנוכחית לסעד זמני, בה עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה האוסר עליה או על מי מטעמה לפעול לפינויים מדירת מגוריהם או לבצע כל פעולה שיש בה כדי לפגוע בהסכם ובהתחייבות המשיבה כלפיהם, עד להכרעת בית המשפט בהליך העיקרי, לרבות בתובענה שכנגד, אשר הוגשה מטעמם.

לטענת המבקשים, נוכח גרסתם הנ"ל בדבר קיומו של הסכם בין הצדדים המאוחר לפסקי הדין לפינוי ולפיצוי, גרסה הנתמכת אף בעדויות חיצוניות ונסיבתיות, הרי שמתקיים במקרה דנן, באופן מובהק, התנאי הנוגע לקיומה של עילת תביעה טובה לכאורה, הנדרשת לצורך העתרות לבקשה הנוכחית למתן הסעד הזמני.

אף בהיבט של מאזן הנוחות, אין חולק הוא, לטעמם של המבקשים, כי זה נוטה לטובתם, הואיל ונזקיהם העומדים על הפרק, באם יפונו באופן בלתי הפיך מבית מגוריהם זה שנים רבות, גדול במובהק מנזקי המשיבה, אשר ספק אם יגרמו לה כלל נזקים כלשהם באם יינתן הסעד הזמני, באשר טרם התקבלו האישורים הסופיים לבנייה במקרקעין, ומכל מקום המשיבה אינה מתכוונת להתחיל את עבודות הבניה בטווח הזמן המיידי. לטענתם, דחיית בקשתם למתן צו מניעה זמני תרוקן מתוכן ממשי כלשהו את תביעתם שכנגד בהליך העיקרי.

תמצית טענות המשיבה

המשיבה כפרה מכל וכל בטענה בדבר סיכום מאוחר כלשהו הקיים בין הצדדים והמחליף את הקביעות אשר בפסקי הדין לפינוי ולפיצוי. טענות המבקשים בעניין זה הן, בראש וראשונה, טענות בעל פה הנדחות מפני מסמכים בכתב, הלא הם פסקי הדין הללו. כן טענה, כי בעת רכישת המקרקעין מחברת היכלי בידור, לה עצמה, בוודאי שלא הייתה כל ידיעה בדבר סיכום כלשהו על שינוי הוראות פסקי הדין לפינוי ולפיצוי.